<h1>ראבי"ה סימן תתקס"ד</h1>
<h2>דף סא.</h2>
זה השבתי לר' קלונימוס ב"ר אליעזר. אדוני שאל אוהבו אההיא דמנחות [צ"א ע"ב] דקתני האחד [זה] (וה)אחד עשר של מעשר, אמאי לא פריך מיניה בזבחים פרק איזהו מקומן [מ"ח ע"ב] לרב אחא בר אבא דקאמר כלום מצינו טפל חמור מן העיקר ופריך ליה מלקוח בכסף מעשר ומתרומה וממותר פסח, ואמאי לא פריך ליה מ(ו)זאת הברייתא דתני בהדיא דטפל חמור מן העיקר. ותו מאי האי דקאמר שלא מצינו בכל התורה כולה שיהא טפל חמור מן העיקר, הרי מצינו בפסח דהוא אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ואילו מותרו טעון. ואם תאמר שאני התם דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא כדקא מסיק התם בזבחים, הכא נמי אחד עשר דמעשר שלמים הוא כדקא' בשלהי בכורות [ס"א ע"א] אין בין אחד עשר לשלמים אלא שזה עושה וכו', ועוד תניא התם הבקר לרבות אחד עשר לשלמים. ותו הרי מצינו טפל חמור מן העיקר, דאילו חטאת ואשם גופייהו אינן טעונין הפשט וניתוח ואילו מותריהן כליל וטעונין הפשט וניתוח שהי' מותרן עולות הן ממדרשו של יהוידע כהן [שקלים פ"ו מ"ה]. ואני בדקתי בספרי [פר' שלח פט"ו] מקום עיקר הברייתא ולא מצאתי שם אלא האחד זו אחד עשר של מעשר ולא יותר. ואיני יודע אם הספרים שלנו דמנחות משובשים הם ואם לאו. גם אין בידי פירושי רבינו שלמה. ולגירסת הסיפרי לא קשיא מידי דהא לא פריך תלמודא באיזהו מקומן מאחד עשר דמעשר משום דהוה מצי לשנויי שאני אחד עשר דמעשר שלמים הוא כדקא משני במותר הפסח. מיהו מחטאת ומאשם הוה מצי לפרוכי דטפל חמור מן העיקר כאשר כתבת(י). ולדבריך תאבתי לכן עתה שבתי. אמנם יפה שאל (ושוב) [וטוב] הקשה. ולדידי נמי קשיא בלומדי מנחות והיא כתובה בתוספותיי ולא תירצנוה אנו ועל ידו נתתי לבי והפורש ממך כפורש מחיים. ונ"ל דאע"ג דקרי לה תלמודא בפרק שתי מידות [מנחות צ"א ע"ב] טפל חמור, אי הוה פריך ליה מינה בזבחים הוה משני ליה כדמשני ממותר פסח דשלמים הוא, האי נמי שם שלמים עליו כדתניא בשלהי בכורות [ס"א ע"א] הבקר לרבות אחד עשר לשלמים. תדע דהא פריך ליה מלקוח בכסף מעשר ומתמורה ומשני ליה דלאו טפל חמור הוא מן העיקר, (א"ל) [אלא] משום דלא א(י)לימא וכו', ובפ"ב דמעשר שני בתוספתא [הי"ט] תניא בהדי[א] הלוקח בכסף וכו' אמר[ו] לו לר' יהודה תחמיר בטפילה יותר מן העיקר אמר להן מצינו בתמורה טפילה חמורה מן העיקר שהתמורה חלה על בעלת מום קבוע [הקדש אין חל על בע"מ קבוע] אמר[ו] לו וכו'. אלמא דכל הני מיקרו טפל חמור מן העיקר כמו אחד עשר של מעשר, ואפילו הכי משני ליה תלמודא. וה"פ באיזהו מקומן, ולא מצינו טפל וכו', בתמיה, והרי מצינו בלקוח כסף מעשר ובתמורה לר' יהודה דמיקרי טפל חמור בתוספתא בהדיא, ומשני הני לא דמו לההוא טפל חמור בתוספתא דחטאת דלא כתי' צפון כלל, דהני טפל חמור דפרכת טעמא רבה אית בהו דלא אלימא למיתפס וכו', ומיהו טפל חמור הוי ואפילו הכי לא דמי אהדדי כי אוכלא לדנא. והיינו דקאמר ר' יהודה בתוספתא מצינו שתמורה נמי טפילה חמורה מן העיקר אלא מ"ט לא קשיא לכו מתמורה משום דטעמא אית ביה דהקדש מכח חולין קאתו, בלקוח נמי טעמא אית ביה. ורבנן מהדרי ליה ממקום שבאת וכו'. והני שינויי דפרק איזהו מקומן היינו סברת ר' יהודה דמיניה הוה פריך ליה. ומן הדין הוה ליה למפרך בחדא קושיא מלקוח (ומתמה אליו) [ומתמורה, אלא] דמסיק חדא והדר מסיק לאידך. ומהשתא נמי לא קשיא מאחד עשר, דהוה משני ליה כדמשני אמותר פסח, דאע"ג דאחד עשר טפל, חמור הוא דטעמא רבה אית ביה דשלמים הוא. ומהשתא נמי לא תקשי לך דקא' שלא מצינו בכל התורה כולה חמור טפל מן העיקר, וקשיא לך הרי מצינו פסח, ומותר חטאת נמי דהוה כליל ממדרש יהוידע הכהן, דאדפרכת מהני תיקשי לך מתמורה ולקוח בכסף מעשר דקורא אותן בהדיא טפל חמור כדפרישית, ואיהו קאמר שלא מצינו וכו'. אלא תנא דברייתא הכי סבר, דזה טפל חמור מרוחק מן השאר במקצת, דמותר פסח אם קרב כדין שלמים זהו כמו גוף (אחד) [אחר], שאם נמצא לאחר שחיטה למר, או לאחר חצות למר [בפסחים צ"ו ע"ב], והרי הוא כבר כאילו נשחט השני וזה המותר הראשון הנמצא לא נדחה וקרב שלמים, הרי הפסח העיקר אינו בעולם ואין זה כל כך טפל חמור. ואם נמצא קודם שחיטה או קודם חצות דנדחה וירעה עד שיסתאב, מכל מקום הרי הוא כגוף אחר. וכן טעמא דמותר חטאת דכשרועה וקרב עולה הרי הוא העיקר כאילו אינה בעולם וזה הקדש חדש ואינו נראה כאילו הוא טפל לו ובא מכוחו. אבל אחד עשר, שהעשירי והאחד עשר שקדושתו מכח עשירי, והרי שניהם עומדים והטפל חמור מן העיקר ואין כאן גוף (אחד) [אחר] והקדש (אחד) [אחר] חדש כיוצא בזה, נדמה לתנא דברייתא שלא מצינו בכל התורה להכי איצטריך קרא האחד לרבות. ומיהו אי הוה פריך ליה מיניה בפרק איזהו מקומן הוה משני דאחד עשר שם שלמים עליו ואע"פ שמשונה קצת ממותר פסח. ומיהו לחטאת הבאה [מכח] עולה נמי לא דמי האי טפל חמור. ובפרק מי שהיה טמא [צ"ז ע"א] מוכח כדפרישית. והתם מרבי מותר פסח לכל דין שלמים (כי) [מ]אם כבש לנסכים וסמיכה, אבל מה שנקרא שלמים נפקא לן בפרק אילו דברים [פסחים ע' ע"ב] מוזבחת פסח וגו'. וכן אחד עשר של מעשר ואע"ג דנפקא לן מהבקר דהוי שלמים, הוצרך האחד לרבות אחד עשר לנסכים וסמיכה לא ידענא מנלן אי לאו מהבקר דלכל הפחות לעניין סמיכה מרבי' לי' כדין שלמים ודכוות' בכל התורה כולה. ופריך ליה מוהקריבו ומיולדת ודחי ליה בחילוק מועט רק שלא יהא דומה לגמרי לאותו של הברייתא שיהא חובה ובלא כבש וכי האי גוונא לא מצינו בכל התורה וכו'.
